הציוץ נמחק על ידי המחבר.
אבל שמרנו הכל 🙂.
Bitcoin הבטיח מערכת פיננסית ללא שומרי סף מסורתיים. עם זאת, העסקאות שלו גלויות לכל מי שמוכן לבדוק. כשמטבעות קריפטו המתמקדים בפרטיות זוכים לתשומת לב מחודשת, שאלה ישנה חוזרת: איזה חלק מחיינו הפיננסיים צריך להיות פתוח לבחינה?
מאמר זה תורגם מהמקור. קראו את הגרסה המקורית מאת הכתב שלנו כאן.
הפרטיות שוב הופכת לנושא מרכזי בעולם הקריפטו, כשבין תומכיה הבולטים נמנים מייסדי Gemini, טיילר וקמרון וינקלבוס. האחים תומכים ב-Zcash, מטבע קריפטו שנועד להגן על פרטי עסקאות, ופועלים לקידום קרן סל הנסחרת בבורסה המקושרת לטוקן שלו, ZEC. הקרן המוצעת תעניק למשקיעים חשיפה למחיר ה-ZEC דרך חשבונות ברוקראז' רגילים, אך לא תספק את פרטיות העסקאות הזמינה באמצעות הכתובות המוגנות של Zcash.
צפייה בפוסט ב-X בטעינה...
ההתפתחות משקפת ויכוח רחב יותר על מטרתן של מטבעות קריפטו. תומכי הפרטיות טוענים שאנשים לא צריכים לחשוף את פעילותם הפיננסית רק משום שבחרו להשתמש בנכסים דיגיטליים. הרגולטורים, מנגד, רואים בשקיפות העסקאות כלי חשוב לאיתור הלבנת הון, עקיפת סנקציות ופשעים אחרים.
Bitcoin צמח מתוך תרבות שעוצבה בחלקה על ידי סייפרפאנקים ורעיונות ליברטריאניים. לשתי הקבוצות הייתה חשיבות רבה לאוטונומיה אישית, אף שהסייפרפאנקים התמקדו במיוחד בשימוש בקריפטוגרפיה להגנה על פרטיות ובהפחתת התלות במוסדות מהימנים. הפילוסופיה הזו עדיין משפיעה כיום. כפי שניסח זאת קמרון וינקלבוס, ממייסדי Gemini: „הפרטיות היא החזית הבאה של הקריפטו. זהו הגבול שבו חריגה ממשלתית ותאגידית מסתיימת, והחופש והריבונות העצמית שלכם מתחילים.“
המשיכה הראשונית של Bitcoin הייתה האפשרות להחזיק כסף ולהעבירו בלי לבקש אישור מבנק. עם זאת, הבלוקצ'יין שלו תוכנן להיות ציבורי, כך שכל אחד יכול לאמת עסקאות ולבדוק שאותם מטבעות לא הוצאו פעמיים. כתובות Bitcoin הן פסבדונימיות ואינן מקושרות ישירות לשמות אמיתיים, אך אין בכך כדי להבטיח אנונימיות.
ברגע שכתובת מקושרת לאדם, אולי באמצעות בורסה מפוקחת, רשומות הזמינות לציבור יכולות לחשוף חלקים מההיסטוריה הפיננסית שלו. חברות לניתוח בלוקצ'יין פיתחו כלים למעקב אחר הקשרים האלה, המאפשרים לחוקרים לבחון עסקאות שמשתמשים עשויים היו להניח שהן אנונימיות.
חשבו על המתרחש כשמישהו משתמש בחשבון בנק. המעסיק שלו עשוי לדעת כמה הוא מרוויח, והבנק יכול לראות את העסקאות שלו. הרשויות יכולות לקבל מידע פיננסי באמצעות הליכים משפטיים מתאימים, אך אדם זר בדרך כלל אינו יכול לבדוק את יתרת החשבון שלו או לבחון כל רכישה שביצע.
בלוקצ'יינים ציבוריים פועלים אחרת. אם מישהו מזהה ארנק השייך לעסק, ייתכן שיוכל לבחון תשלומים, החזקות והעברות לכתובות אחרות. עבור אנשים פרטיים, מידע כזה עלול לחשוף עושר אישי, הרגלי הוצאות או קשרים עם ארגונים מסוימים.
יש סיבות מעשיות לשמור מידע כזה בסוד. חברה עשויה שלא לרצות שמתחרים יבדקו תשלומים לספקים. מי שמקבל משכורת במטבע קריפטו עשוי שלא לרצות שזרים יאמדו את הכנסתו, בעוד שהחזקות גלויות לציבור עלולות להפוך אנשים אמידים למטרות גניבה או סחיטה. החששות האלה אינם קשורים בהכרח לפעילות בלתי חוקית, כשם ששמירה על דפי חשבון בנק או הודעות פרטיות אינה מעידה על עבירה.
Monero (XMR) הוא אחד ממטבעות הקריפטו המוכרים ביותר בתחום הפרטיות. העסקאות שלו משתמשות בטכניקות קריפטוגרפיות שנועדו לטשטש כברירת מחדל את השולחים, הנמענים והסכומים, וכך להקשות על גורמים חיצוניים לעקוב אחר תשלומים שגרתיים. בניגוד ל-Bitcoin, פרטי העסקאות אינם מוצגים בגלוי בבלוקצ'יין שלו.
Zcash (ZEC) נוקט גישה שונה. הוא משתמש בהוכחות באפס ידיעה, המאפשרות לרשת לאמת עסקאות בלי לחשוף פרטים בסיסיים מסוימים. משתמשים יכולים לבחור בעסקאות מוגנות, אף ש-Zcash תומך גם בפעילות שקופה, כלומר לא כל העברה היא חסויה.
טכנולוגיית הפרטיות מתרחבת מעבר למטבעות קריפטו ייעודיים. Railgun מאפשר למשתמשים לקיים אינטראקציה פרטית עם יישומי מימון מבוזר בבלוקצ'יינים נתמכים, תוך הסתרת פרטי עסקה מסוימים מעיני הציבור. Aztec, בינתיים, מפתחת תשתית לחוזים חכמים פרטיים, שעשויה להרחיב את הסודיות ליישומים פיננסיים מורכבים יותר. עם זאת, גם כאשר עסקאות מוגנות קריפטוגרפית, רישומי בורסות, מידע רשת והתנהגות משתמשים עדיין עלולים לחשוף זהויות.
הרשויות מסתמכות על ניטור עסקאות כדי לזהות העברות חשודות, לאתר רשתות פשיעה ולאכוף סנקציות. טכנולוגיות לשיפור הפרטיות עלולות להקשות על חקירות, במיוחד כאשר כספים עוברים במערכות שמסתירות את היסטוריית העסקאות. לכן כמה בורסות הגבילו או הסירו מטבעות פרטיות בשל דרישות רגולטוריות או חששות ציות.
מפתחים בוחנים דרכים ליישב בין סודיות לבין חובות רגולטוריות. גישה אחת היא חשיפה בררנית, המאפשרת למשתמשים לחשוף מידע מסוים בפני מבקר או גורם מורשה אחר, בלי להפוך את מלוא ההיסטוריה הפיננסית שלהם לציבורית. הוכחות באפס ידיעה עשויות גם לסייע להוכיח שתנאים מסוימים התקיימו, בלי לחשוף את כל הנתונים שבבסיסם.
הסוגיה חורגת מעבר למסחר בקריפטו. ככל שבלוקצ'יינים הופכים לחלק מתשלומים, ניירות ערך ממוסחרים ושירותים פיננסיים אחרים, עסקים עשויים לרצות ליהנות מהיתרונות של תשתית משותפת בלי לפרסם מידע רגיש מבחינה מסחרית. עם זאת, הרגולטורים ימשיכו לצפות למנגנונים לחקירת פשיעה פיננסית, וטכנולוגיית פרטיות לבדה אינה יכולה לפתור מחלוקות בשאלה איזה מידע הרשויות רשאיות לקבל.
עבור התומכים הראשונים של הקריפטו, הפרטיות הייתה קשורה קשר הדוק לחופש ממתווכים פיננסיים. אך מערכת יכולה לפעול בלי שבנק ישלוט בכל עסקה, ועדיין לחשוף על משתמשיה הרבה יותר ממה שהתכוונו לחשוף. עתיד פרטיות הקריפטו עשוי להיות תלוי בשאלה אם מפתחים ורגולטורים יצליחו לבסס הבחנה המוכרת כבר במימון המסורתי: מידע הזמין באמצעות הליכים משפטיים לגיטימיים אינו זהה לכך שהפעילות הפיננסית של כולם גלויה לציבור לצמיתות.