מבּאפט ועד סורוס: חמישה משקיעים שהפכו לאגדות

​כולם אוהבים סיפור הצלחה: כותבים עליהם ספרים, מפיקים עליהם סרטים, והמילים של גיבורי הסיפורים הופכות לציטוטים מפורסמים. היכולת לנהל כסף בתבונה ולהגדיל הון עשויה לעיתים להיראות כמעט כמו קסם. אך כל אחד מהמשקיעים האלה צעד בדרך שונה מאוד אל מעמד האגדה.

כשלא מספיק רעיון טוב אחד

The Economist בחן לאחרונה מה מבדיל משקיע גדול באמת מאלפי מנהלי כספים מקצועיים. אחת הדוגמאות המרכזיות שלו הייתה אירועי ספטמבר 1992, כאשר סטנלי דרוקנמילר הציע למעסיקו דאז, ג'ורג' סורוס, למכור לירות שטרלינג בשווי 5.5 מיליארד דולר ולקנות מארקים גרמניים. דרוקנמילר האמין שבנק אנגליה לא יוכל עוד לשמור על הלירה בתוך מנגנון שערי החליפין האירופי.

העסקה שהוצעה הייתה קיצונית כבר מלכתחילה: היא הייתה מעמידה כ-100% מההון של Quantum Fund מאחורי פוזיציה יחידה. אך סורוס חשב שדרוקנמילר זהיר מדי והציע להגדיל את הפוזיציה לכ-200% מהון הקרן באמצעות מינוף. בסופו של דבר בריטניה נאלצה לוותר על תמיכתה בלירה, המטבע צנח, ו-Quantum הרוויחה כ-1 מיליארד דולר מהעסקה. בהמשך נודע סורוס כ"האיש ששבר את בנק אנגליה".

סיפורים כאלה אי אפשר להסביר באמצעות ניתוח שוק בלבד. משקיע צריך לזהות הזדמנות לפני אחרים, להיות מוכן להעמיד מאחוריה הון משמעותי, לשרוד תקופות שבהן אסטרטגיה מפסיקה לעבוד, ולנטוש במהירות רעיון כשצריך. אלה סוגי הסיפורים העומדים מאחורי חמשת המשקיעים ברשימה שלנו.

וורן באפט – 60 שנה נגד השוק

וורן באפט קנה את מניותיו הראשונות בגיל 11 והשתלט על Berkshire Hathaway בשנת 1965. במהלך ששת העשורים הבאים הוא הפך את חברת הטקסטיל לשעבר לענקית השקעות. בין 1965 ל-2025, שווי השוק של מניית Berkshire אחת עלה בשיעור ממוצע של 19.7% בשנה. התשואה המצטברת בתקופה זו הייתה כ-6.1 מיליון אחוזים. בסוף 2025 פרש באפט מתפקיד מנכ"ל Berkshire, אך נותר יו"ר הדירקטוריון.

צפייה בפוסט ב-X בטעינה...

הציוץ נמחק על ידי המחבר.

אבל שמרנו הכל 🙂.

אחת ההשקעות הידועות ביותר שלו היא Coca-Cola. עד סוף 1998 השקיעה Berkshire כ-1.3 מיליארד דולר בבניית ההחזקה שלה ביצרנית המשקאות, בעוד ששווי השוק שלה כבר הגיע ל-13.4 מיליארד דולר. לאורך השנים כלל תיק ההשקעות של באפט גם החזקות משמעותיות ב-American Express, ב-Apple, ב-Bank of America ובחברות נוספות. Forbes מעריך כיום את הונו בכ-144 מיליארד דולר, אף שבמהלך חייו כבר תרם יותר מ-68 מיליארד דולר לצדקה.

ג'ורג' סורוס – המשקיע שהפך את הסיכון למקצוע

עד 1992, סורוס כבר ניהל סכומי הון גדולים במשך יותר מ-20 שנה. הוא החל לנהל כספי לקוחות בניו יורק בשנת 1969, ובהמשך הקים את Quantum Fund. במשך שלושה עשורים הניבה הקרן תשואה שנתית ממוצעת של כ-31%. סורוס ביצע הימורים גדולים על מטבעות, מניות, אג"ח ושינויים בכלכלה העולמית, ולעיתים קרובות השתמש במינוף. בשנת 2007, למשל, הוא חזר להיות מעורב באופן פעיל בניהול הקרן והשיג תשואה של כ-32% עם התקרבות המשבר הפיננסי.

צפייה בפוסט ב-X בטעינה...

הציוץ נמחק על ידי המחבר.

אבל שמרנו הכל 🙂.

עד 2011 ניהלה Soros Fund Management כ-25.5 מיליארד דולר. לאחר מכן החזיר סורוס למשקיעים חיצוניים פחות ממיליארד דולר והפך את החברה ל-family office שהתמקד בניהול הונו האישי. Forbes מעריך כיום את הונו בכ-7.5 מיליארד דולר, אך נתון זה אינו משקף את כל מה שהרוויח: עד 2018 העביר סורוס 18 מיליארד דולר ל-Open Society Foundations. בתקופות מסוימות עלה הונו האישי על 20 מיליארד דולר.

סטנלי דרוקנמילר – 30 שנה ללא שנה מפסידה

דרוקנמילר מוכר הרבה פחות לציבור הרחב מבאפט או מסורוס, אך רקורד הביצועים שלו נותר אחד החריגים ביותר בענף ההשקעות. הוא ניהל את Duquesne Capital בין 1981 ל-2010, והשיג תשואה שנתית של כ-30% בלי לרשום אפילו שנה קלנדרית מפסידה אחת. אפילו בשנת 2008, כאשר קרן הגידור הממוצעת הפסידה כמעט 20%, Duquesne הרוויחה כ-11%.

צפייה בפוסט ב-X בטעינה...

הציוץ נמחק על ידי המחבר.

אבל שמרנו הכל 🙂.

בשנת 2000 עזב דרוקנמילר את כל תפקידיו האחרים כדי להתמקד באופן בלעדי ב-Duquesne Capital. עשר שנים לאחר מכן סגר את הקרן והחזיר את כספי המשקיעים; באותה עת היא ניהלה כ-12 מיליארד דולר. מאז המשיך דרוקנמילר להשקיע את הונו האישי באמצעות Duquesne Family Office. Forbes מעריך את הונו בכ-7.8 מיליארד דולר.

ריי דליו – קרן שנולדה בדירת שני חדרי שינה

ריי דליו הקים את Bridgewater Associates בשנת 1975 מדירת שני חדרי השינה שלו בניו יורק. החברה השיגה את הלקוח המוסדי הגדול הראשון שלה עשר שנים לאחר מכן, כאשר הבנק העולמי הפקיד בידיה 5 מיליון דולר לניהול. בסופו של דבר הפכה Bridgewater לחברת קרנות הגידור הגדולה בעולם. כיום היא מנהלת כ-92 מיליארד דולר, בעוד Forbes מעריך את הונו של דליו ב-15.4 מיליארד דולר.

צפייה בפוסט ב-X בטעינה...

הציוץ נמחק על ידי המחבר.

אבל שמרנו הכל 🙂.

הקריירה שלו כמעט הסתיימה עוד לפני שהחלה כראוי. לאחר שהעריך באופן שגוי את כלכלת ארה"ב, דליו הפסיד את כספו שלו וכן את כספי לקוחותיו, ונאלץ ללוות 4,000 דולר מאביו כדי לכסות את הוצאות המשפחה. בהמשך השיקה Bridgewater את אסטרטגיית הדגל Pure Alpha, שהניבה תשואה שנתית ממוצעת של כ-11.4% מאז השקתה בשנת 1991. בשנת 2025 לבדה עלתה הקרן ב-33%.

קן גריפין – מחדר במעונות הרווארד לאימפריית Citadel

קן גריפין החל לסחור עוד כשהיה סטודנט בהרווארד. בשנת 1987 ניהל כ-265,000 דולר שגייס מקרובי משפחה וממכרים, ואף התקין צלחת לוויין על גג המעונות שלו כדי לקבל ציטוטי שוק בזמן אמת. הפוזיציות שלו בשורט הניבו רווחים במהלך מפולת השווקים של יום שני השחור. בשנת 1990, בגיל 22, השיק גריפין את מה שיהפוך ל-Citadel עם הון של 4.6 מיליון דולר בלבד.

צפייה בפוסט ב-X בטעינה...

הציוץ נמחק על ידי המחבר.

אבל שמרנו הכל 🙂.

כיום Citadel מגדירה את עצמה כמנהלת קרנות הגידור הרווחית ביותר בהיסטוריה, על בסיס הרווחים הנקיים המצטברים. נכון ל-1 באוגוסט 2026, הון ההשקעות שלה הגיע ל-77 מיליארד דולר, בעוד Forbes מעריך את הונו של גריפין בכ-53 מיליארד דולר. הדרך לא הייתה רצופה בצמיחה: במהלך המשבר הפיננסי של 2008 הפסידו קרנות הדגל של Citadel כ-50%, אך בשנה שלאחר מכן התאוששו ועלו בכ-62%.

מדוע אילון מאסק אינו ברשימה

מבחינת הון, אילון מאסק מקדים בהרבה את כולם ברשימה הזו. Forbes מעריך כיום את הונו בכ-872 מיליארד דולר, וביוני 2026, לאחר ההנפקה הראשונית של SpaceX, הוא חצה לזמן קצר את רף הטריליון דולר, והפך את מאסק לטריליונר הראשון בהיסטוריה.

עם זאת, מאסק לא בנה את רוב הונו באמצעות השקעות. הוא הקים בעצמו את SpaceX, עומד בראש Tesla כמנכ"ל במשך עשרות שנים, וחלק גדול מהונו נובע מהחזקות בחברות שהקים או שסייע לבנות. באפט, סורוס, דרוקנמילר, דליו וגריפין בנו את הקריירות שלהם בעיקר סביב ניהול הון ובחירת השקעות, בעוד שסיפורו של מאסק הוא בראש ובראשונה סיפורו של יזם שמקים חברות ושומר על החזקות בעלות גדולות בהן.

גם בקרב חמשת המשקיעים האגדיים האלה אין נוסחה יחידה להצלחה. באפט החזיק בחברות חזקות במשך עשרות שנים, סורוס ודרוקנמילר ביצעו הימורים גדולים על שינויים בשוק, דליו הפך את ההשקעות למערכת, וגריפין התמקד בטכנולוגיה ובהיקף פעילות. המשותף להם אינו אסטרטגיה אחת, אלא היכולת לדבוק בגישה שלהם במשך עשרות שנים, ובמקביל להיות מוכנים לנטוש אותה כאשר העובדות מראות שהם טועים.