מערכת הביטחון נאבקת בפערי תקצוב ואחריות מול איום רחפני הנפץ בלבנון

מערכת הביטחון נאבקת בפערי תקצוב ואחריות מול איום רחפני הנפץ בלבנון
איום הרחפנים בלבנון

הלחץ על מערכת הביטחון גובר בשבועות האחרונים בעקבות התגברות איום רחפני הנפץ של חיזבאללה על כוחות צה"ל בדרום לבנון. במרכז האתגר ניצב רחפן סיב אופטי זול, שקשה לשבש באמצעי לוחמה אלקטרונית ושמחייב חיפוש מואץ אחר פתרונות טקטיים ותעשייתיים.

היילייטס

  • התקציב לטיפול באיום הרחפנים נשחק מ-150 מיליון שקל ב-2018 ל-87 מיליון שקל בלבד, מה שפגע בפיתוח ובהצטיידות.
  • היעדר תפיסת הפעלה אחידה וזהות גוף אחראי מקשה על תעשיות ביטחוניות וסטארט-אפים בהגדרת צרכים והובלת רכש לפתרונות נגד רחפנים.
  • פתרונות מקומיים ליירוט רחפנים עולים עשרות אלפי דולרים ליחידה מול עלות תקיפת רחפן של מאות דולרים בלבד, ומתגבר לחץ להעדיף חברות קטנות וזריזות לרכש מהיר וזול.

עשור של פערי מוכנות ופיתוח

כפי שפורסם בגלובס, האיום הנוכחי אינו חדש, אלא תוצאה של שנים ארוכות של אזהרות, דיונים ופיתוח חלקי שלא הבשיל למענה מבצעי מלא. כבר ב-2017 נמסר מטעם לשכת ראש הממשלה כי סוגיית הרחפנים מוכרת ומטופלת, ובהמשך אותה שנה הוטל על משרד הביטחון להוביל בחינה ופיתוח של מענה טכנולוגי, בסיוע המשטרה והשב"כ.

בתחילת 2018 החלה לפעול מינהלת ייעודית בתוך חיל האוויר, אך לפי דוחות מבקר המדינה גם בשנים שלאחר מכן ההיערכות נותרה חלקית. עד 2021, כך עלה מהביקורת, רק חלק קטן ממחנות צה"ל צויד בפתרונות נגד רחפנים, בעוד גופים מרכזיים התקשו לקדם בניין כוח, להגדיר נהלים ולגבש תפיסת הפעלה סדורה.

המחלוקות על תקציב ואחריות צמצמו גם את היקף הפרויקט. התקציב שנקבע ב-2018, 150 מיליון שקל, נשחק בהמשך ל-87 מיליון שקל בלבד לאחר נסיגת שותפים והקפאת עבודת הצוות לחצי שנה, מה שפגע בקצב הפיתוח וההצטיידות.

בהמשך נבחרו ספקים ובהם אלתא, רפאל ורובוטיכאן, ונבנו מרכזי בקרה אוגדתיים שנועדו להתמודד עם איומי רחפנים, עפיפונים ובלונים. עם זאת, ב-7 באוקטובר 2023 המערכות כשלו, כאשר מתקפת חמאס נפתחה באמצעות רחפנים שהטילו רימונים על אמצעי התצפית ותרמו לעיוורון מבצעי בשטח.

השלכות על התעשייה והרכש הביטחוני

גם לאחר פרוץ המלחמה נמשכת מחלוקת בתוך מערכת הביטחון בשאלת האחריות לטיפול באיום, בין חיל האוויר לזרוע היבשה, בעוד מפא"ת נדרשת לקדם טכנולוגיות חדשות ללא גוף אחד שמרכז גם את הפיתוח וגם את ההטמעה. לפי הגורמים המצוטטים, היעדר תפיסת הפעלה אחידה מקשה על התעשיות הביטחוניות וחברות הסטארט-אפ להבין מי מגדיר את הצורך המבצעי ומי אמור להוביל את הרכש.

במקביל נבחנים עשרות פתרונות של חברות גדולות וקטנות, החל ממכ"מים, מערכות שליטה ובקרה ולוחמה אלקטרונית, ועד רחפני יירוט, כוונות חכמות וחיישנים אקוסטיים. הדגש עובר יותר ויותר לפתרונות של חברות קטנות, בשל הצורך במערכות זולות, מהירות לייצור וניתנות לפריסה רחבה מול איום שמבוסס על כלים שמחירם מאות דולרים בלבד.

הפער הכלכלי בולט במיוחד: בעוד רחפן תקיפה מבוסס סיב אופטי יכול לעלות כמה מאות דולרים, פתרונות יירוט והגנה מקומיים רבים מתומחרים בעשרות אלפי דולרים ליחידה ואף יותר. מצב זה מחדד את הלחץ על משרד הביטחון להתאים את מודל הרכש, לקצר בירוקרטיה ולהגדיל את היקף העבודה מול סטארט-אפים וספקים קטנים שיכולים לייצר פתרונות מהירים וזולים יותר.

לצד זאת, נמשכת ביקורת על קצב ההסתגלות של המערכת, במיוחד על רקע מודלים אמריקאיים שמעודדים עבודה רחבה יותר עם חברות קטנות ובינוניות. בתוך כך פועלת ועדה בראשות האלוף במילואים אמיר אבולעפיה לבחינת דרכי הרכש, בזמן שמערכת הביטחון ממשיכה לחפש מענה לאיום שהולך ומתרחב בזירה הלבנונית ובשדות קרב נוספים.

בחומר הקודם שלנו על היערכות מערכת היצוא הביטחוני של ישראל לחזרה ליורוסאטורי, סקרנו כיצד משרד הביטחון וסיב"ט מתכננים חזרה לתערוכה בצרפת במתכונת שונה וללא ביתן לאומי, לצד הרחבת הנוכחות בתערוכות נוספות בגרמניה ובארה"ב. בכתבה הוצגו גם נתונים על שיא ביצוא הביטחוני ב-2024 והודגש הקשר האסטרטגי עם גרמניה, בין היתר על רקע עסקת חץ 3 והאפשרות להעמקת שיתופי פעולה תעשייתיים.

חומר זה עשוי להכיל דעות של צדדים שלישיים, אף אחד מהנתונים והמידע בדף אינטרנט זה אינו מהווה ייעוץ השקעות בהתאם לכתב הוויתור שלנו. בעוד אנו מקפידים על יושרה מערכתית קפדנית, פוסט זה עשוי להכיל הפניות למוצרים מהשותפים שלנו.