המשא ומתן הגרעיני בין U.S. לאיראן מחזיר את השוק להסכם 2015

Traders Union
כל החדשות
חדשות פיננסיות
המשא ומתן הגרעיני U.S.-איראן

כל החדשות

הסיפורים החמים

מטבעות קריפטוגרפיים

חדשות פיננסיות

מטבעות

קולות השוק

רגולטורים

בנקים מרכזיים

המשא ומתן הגרעיני בין U.S. לאיראן מחזיר את השוק להסכם 2015 — שוב בוחנים הסכם גרעין

מזכר ההבנות שנחתם בין U.S. לאיראן פותח מחדש את המגעים להסכם גרעין ומחזיר למרכז הדיון את מבנה ה-JCPOA ואת השלכותיו הכלכליות והאסטרטגיות. שמונה שנים לאחר שדונלד טראמפ עזב את ההסכם הקודם, המהלך מציף מחדש את השאלה עד כמה ההבנות החדשות עשויות להיות שונות מהמסגרת שנבנתה בתקופת ברק אובמה.

היילייטס

שיחות הגרעין בין U.S. לאיראן חזרו להסכם JCPOA מ-2015, הכולל הגבלת מלאי האורניום ל-300 ק"ג ורמת העשרה ל-3.67%.
הסכם הגרעין קבע מגבלות ל-10–15 שנים והסרת סנקציות מדורגת, אך ישראל ונתניהו טוענים שהוא מעניק לאיראן תמריצים כלכליים מסוכנים.
לאחר פרישת U.S. ב-2017 והפרות איראניות מ-2019, הפיקוח הבינלאומי והמשטר הסנקציות נותרו בסיכון וחסרי הסכמות ברורות.

רקע להסכם והמסגרת המקורית

כפי שדווח בגלובס, הדיון הנוכחי נשען על ניסיון העבר של הסכם הגרעין הקודם ועל השאלה אם ניתן לייצר כעת נוסחה מגבילה יותר מול טהרן.

לפי הטקסט, ב-2002 נחשפו המתקנים הגרעיניים באראק ובנתנז, ולאחר מכן איראן הסכימה ב-2003 לחתום על הפרוטוקול הנוסף של סבא"א ולקבל פיקוח הדוק יותר. ב-2004 היא אף הסכימה להפסיק את העשרת האורניום, אך ב-2005, עם בחירת מחמוד אחמדניז'אד, יצאה מההבנות והאיצה מחדש את תוכנית הגרעין, מה שהוביל לשורת סנקציות החל מ-2006.

לפי ד"ר שוקי פרידמן, הסנקציות שפגעו בכלכלה האיראנית היו בין הגורמים המרכזיים שהביאו את טהרן לשולחן המשא ומתן. מומחים מערביים סברו אז כי למרות הלחץ, איראן כבר מתקרבת למעמד של מדינת סף גרעינית, ולכן המערב בחן פשרה דיפלומטית במקום מהלך צבאי.

ב-2013 נחתם הסכם ביניים, ובהמשך גובש ה-JCPOA בין איראן לבין חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה. במסגרת ההסכם התחייבה איראן לצמצם את מלאי האורניום הלא מועשר מ-10,000 ק"ג ל-300 ק"ג, להגביל את רמת ההעשרה ל-3.67%, לצמצם את מספר הצנטריפוגות ל-6,104 ולהשבית צנטריפוגות מתקדמות, לצד חזרה לפיקוח הדוק של סבא"א.

המגבלות האלו נועדו להימשך 10 עד 15 שנים, ובתמורה נקבעה הסרה מדורגת של סנקציות. להסכם נוסף גם מנגנון סנאפבק, שמאפשר להחזיר סנקציות של מועצת הביטחון, מנגנון שלפי הטקסט הופעל בשנה שעברה בידי בריטניה, צרפת וגרמניה.

הביקורת, הפרישה וההשלכות על הסיכון האזורי

ההתנגדות הישראלית להסכם התמקדה לא רק בסוגיה הביטחונית אלא גם במשמעות הכלכלית של הסרת הסנקציות. בנימין נתניהו טען לאחר החתימה כי ההסכם מעניק לאיראן תמריצים כספיים רחבים, שעשויים להתגלגל למימון פעילות אזורית וטרור, מבלי לחייב שינוי בהתנהגותה האגרסיבית.

פרידמן מתאר את החיסרון המרכזי של ההסכם כקצוב בזמן, משום שהמגבלות חלות ל-10 עד 15 שנים בלבד בעוד שהסנקציות מוסרות בהדרגה. לפי קו ביקורת זה, הסיכון הוא שבסיום התקופה איראן תוכל להתקדם תחת פיקוח בינלאומי חלש יותר.

לאחר כניסתו של טראמפ לבית הלבן ב-2017, U.S. פרשה מה-JCPOA לאחר ניסיונות לשנותו. לפי הטקסט, טראמפ טען כי ההסכם אינו מונע בפועל מאיראן לחתור ליכולת גרעינית צבאית, ובהמשך גם ניסה ב-2020 להפעיל את מנגנון הסנאפבק, צעד שעורר ספקות באירופה בשל עצם הפרישה האמריקאית.

בהמשך, איראן הציגה דרישות לשותפות האירופיות להסכם, ובהן התנגדות לסנקציות והמשך רכישת נפט איראני, וב-2019 החלה להפר את תנאי ההסכם. לפי הניתוח המובא בטקסט, המחלוקת סביב השפעת הפרישה האמריקאית נותרת פתוחה, בין טענה שהיא החלישה את מנגנוני הפיקוח לבין הערכה שאיראן קידמה את הפרויקט גם תחת פיקוח קיים.

בהבנות המתגבשות בין ארה"ב לאיראן סביב חתימה צפויה על מזכר הבנות ו"חלון" של 60 ימים, דיווחנו בעבר על החשש בישראל שהתקופה הזו תאפשר לטהרן למשוך זמן תוך קבלת הקלות בסנקציות וגידול ביכולת היצוא של דלק ונפט. באותו דיווח הודגש כי לצד ההיבט הכלכלי וההשפעה האפשרית על שווקי האנרגיה והסחר (כולל מצר הורמוז), גוברים גם המסרים הביטחוניים והאיומים מול ישראל בתקופת הביניים.

חומר זה עשוי להכיל דעות של צדדים שלישיים, אף אחד מהנתונים והמידע בדף אינטרנט זה אינו מהווה ייעוץ השקעות בהתאם לכתב הוויתור שלנו. בעוד אנו מקפידים על יושרה מערכתית קפדנית, פוסט זה עשוי להכיל הפניות למוצרים מהשותפים שלנו.

האם אהבת את המאמר?