בית משפט בתל אביב קובע חלוקה שווה של זכויות בנייה עודפות במגרש משותף ברמת גן
סכסוך פירוק שיתוף על קרקע ברמת גן בשווי מוערך של 12 מיליון שקל מציב במרכזו את השאלה כיצד מחלקים זכויות בנייה נוספות שנוצרות בעקבות הריסת בית ישן שנבנה בידי אחד השותפים. ההכרעה נוגעת גם לתמריץ תכנוני של שתי יחידות דיור נוספות, שהשווי המוערך שלהן עומד על 2.6 מיליון שקל.
היילייטס
- בית משפט השלום בתל אביב פסק כי זכויות בנייה עודפות במגרש משותף ברמת גן יתחלקו שווה בשווה בין שני הבעלים הרשומים בטאבו.
- נקבע כי גם שימוש ייחודי וממושך בנכס במשך 70 שנה אינו מקנה זכות קניינית נפרדת, וערך הבנייה החדשה יחולק שווה בשווה.
- השווי של המחוברים הוערך בכ-178 אלף שקל לעומת עלות הקמה מוערכת של כ-660 אלף שקל, והפסיקה מהווה תקדים למחלוקות דומות בשוק מקרקעין.
הכרעת בית המשפט וחלוקת הזכויות
כפי שפורסם בגלובס, בית משפט השלום בתל אביב דן במחלוקת בין שני שותפים המחזיקים בחלקים שווים ובלתי מסוימים בחלקה ברמת גן, שעליה הוקם לפני עשרות שנים בית צמוד קרקע בשטח של 120 מ"ר בידי מורישי הנתבעים. בעקבות תוכנית חדשה בעיר, המבנה מיועד להריסה, והריסתו מקנה בונוס תכנוני של שתי יחידות דיור נוספות.התובעים טענו כי מאחר שהזכויות בחלקה מוחזקות במשותף, ומאחר שהמבנה נבנה ללא הסכמתם, כלל הזכויות במגרש, לרבות זכויות הבנייה הנוספות, צריכות להתחלק שווה בשווה. מנגד, הנתבעים טענו כי בנייה בהיתר, שימוש פומבי ממושך והיעדר התנגדות במשך 70 שנה יוצרים הסכמה מכללא לחלוקת השימוש, ולכן התמורה הנובעת מהזכויות העודפות שייכת להם בלבד.
בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעים וקבע כי שימוש ייחודי ארוך שנים, גם אם נעשה בהסכמה, אינו יוצר זכות קניינית נפרדת במבנה אלא לכל היותר זכות אישית מסוג רישיון במקרקעין. עוד נקבע כי בעת פירוק שיתוף בדרך של מכירה, הזכות הרשומה בטאבו גוברת על טענות הנסמכות על עצם הבנייה או השימוש.
בהתאם לכך, בית המשפט קבע כי לא הוכחה חלוקה שונה של זכויות הבנייה מעבר לחלקם היחסי של הצדדים. לכן גם התמורה בגין המבנה וגם השווי הנובע מזכויות הבנייה הנוספות יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים, בעוד שבוני הבית יהיו זכאים רק להחזר עלויות ההקמה מתוך כספי המכירה.
השלכות לשוק המקרקעין ולצדדים
ההכרעה מחדדת כי תמריץ תכנוני להריסת מבנים ישנים אינו משנה כשלעצמו את מבנה הבעלות הקניינית. מבחינת שותפים במקרקעין, המשמעות היא שזכויות בנייה עודפות שנוצרות מכוח תוכנית יחולקו לפי הבעלות הרשומה, אלא אם הוכח אחרת באופן ברור.מטעם הנתבעים נמסר באמצעות עו"ד אביהוא בן משה, מומחה למקרקעין ולתכנון ובנייה, כי המשפחה בנתה את הבית כדין ובהיתר בשנת 1954, תחזקה והשביחה אותו לאורך השנים, וכי בני הדור השלישי מתגוררים בו כיום. לדבריו, התוצאה שאליה הגיע בית המשפט יוצרת מצב שבו הזכויות הנובעות מהמחוברים מתחלקות גם עם מי שלא נשא בעלויות ולא טיפח את הנכס, והוא הוסיף כי המאבק המשפטי בעניין נמשך.
לפי התגובה, המחוברים הוערכו בכ-178 אלף שקל בלבד, בעוד שלפי חישוב מומחה עלות הקמת הבית כיום עומדת על כ-660 אלף שקל. התיק, שמספרו ת"א 30667-09-24, עשוי לשמש נקודת ייחוס במחלוקות דומות על חלוקת תמורה במקרקעין משותפים, בעיקר במקרים שבהם תוכניות התחדשות או הריסה יוצרות ערך תכנוני נוסף.
בעבר פרסמנו על גל מתרחב של העברת פרויקטי התחדשות עירונית מידי יזמים קטנים לחברות נדל"ן גדולות, על רקע שחיקה בכדאיות, קשיי מימון ואתגרי ביצוע. בכתבה הוסבר שהחלפת יזם יכולה לקדם פרויקטים תקועים, אך לעיתים מחייבת הסכמות של בעלי הדירות ומעלה שאלות לגבי שמירת התמורות וההגנות המשפטיות לאורך התהליך.
חדשות נדל"ן האחרונות
- Forex
- Crypto