שוק הדיור בישראל: חריש מובילה בתוספת יחידות דיור, אלעד ובת ים מפגרות מאחור בעשור

שוק הדיור בישראל: חריש מובילה בתוספת יחידות דיור, אלעד ובת ים מפגרות מאחור בעשור
פערי בנייה בין ערים

מלאי הדירות בישראל גדל בין 2015 ל-2025 בקצב מהיר מעט יותר מקצב גידול האוכלוסייה, אך ההתפתחות בין הערים אינה אחידה כלל. בעוד כמה ערים רשמו קפיצה חדה בבנייה ובהתרחבות שכונות חדשות, אחרות הוסיפו מספר מצומצם יחסית של יחידות דיור ואף הושפעו משינויי ספירה והגדרות.

היילייטס

  • מספר הדירות בישראל עלה ב-22% בין 2015 ל-2025, עם תוספת של כ-551 אלף דירות לסך של מעט מעל 3 מיליון.
  • חריש מובילה בזינוק של פי 38 במספר הדירות לעומת 2015, ל-12 אלף יחידות, בעוד ירושלים ותל אביב מוסיפות 40 ו-26 אלף דירות בהתאמה.
  • אלעד, בת ים, ערד, גבעתיים וחיפה הציגו גידול איטי במלאי הדירות בעשור, עקב מגבלות תכנון, קרקע ורישוי והשפעות מתודולוגיות במדידה.

מפת הגידול בדירות בעשור האחרון

כפי שעולה מעיבוד של גלובס לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לישראל נוספו בין 2015 ל-2025 כ-551 אלף דירות, ובסוף 2025 המדינה מונה מעט יותר מ-3 מיליון דירות, עלייה של 22% לעומת תחילת התקופה. הנתונים מבוססים על דיווחי הרשויות המקומיות, אך בחלק מהמקרים הם מושפעים גם משינויי שיטות ספירה, עדכון הגדרות נכסים, הריסת דירות והתחדשות עירונית.

העיר הבולטת ביותר היא חריש, שמספר הדירות בה גדל מכ-300 ב-2015 לכמעט 12 אלף ב-2025, זינוק של פי 38. אחריה ניצבות באר יעקב וראש העין, שיותר מהכפילו את מלאי הדירות שלהן, בין השאר על רקע בנייה מואצת ותוכניות דיור מסובסד. גם נתיבות, אור עקיבא, טירת הכרמל ובית שמש מציגות צמיחה של יותר מ-70% במספר הדירות בתוך עשור.

בערים הגדולות, עיקר התוספת האבסולוטית מתרכזת בירושלים ובתל אביב. ירושלים מוסיפה כ-40 אלף דירות בעשור ומגיעה ליותר מרבע מיליון יחידות דיור, בעוד תל אביב מוסיפה כ-26 אלף דירות ומגיעה לכ-223 אלף. גם אשקלון, בית שמש וראשון לציון רושמות תוספות משמעותיות, אך התמונה הכוללת מצביעה על כך שפריסת הבנייה הארצית אינה משתנה באופן מהותי, משום שחלק ניכר מהדירות החדשות ממשיך להתרכז בערים הגדולות.

הערים שנשארות מאחור והסיבות לפערים

בקצה השני של הדירוג נמצאת אלעד, שבה מספר הדירות גדל ב-2% בלבד מאז 2015, תוספת של כ-140 יחידות דיור. לפי הניתוח, אחת הסיבות המרכזיות היא מיצוי עתודות הקרקע והתכנון בעיר, כאשר שטח האש שממזרח לה עשוי לשמש ככיוון ההתפתחות המרכזי בשנים הבאות.

בת ים מדורגת גם היא נמוך, עם תוספת של כ-3,100 דירות בלבד, עלייה של 6% בעשור, למרות היקפי בנייה שנראים גבוהים בהרבה. הפער הזה עשוי לנבוע מהחלפת ספק הספירה בעיר ב-2020 ומהשפעת הריסה של יחידות ישנות במסגרת פרויקטי פינוי-בינוי שעדיין אינם מושלמים. גם בערים אחרות ניכרת השפעת שינויים מתודולוגיים, כמו בבני ברק וברשויות ערביות שונות, ולכן הנתונים נחשבים לאומדן הקרוב ביותר למציאות אך לא למדידה מושלמת.

ערד מוסיפה 7% בלבד למלאי הדירות שלה, וגבעתיים וחיפה מוסיפות 9% כל אחת. במקרה של גבעתיים, הקצב המתון מיוחס למדיניות קשוחה בפרויקטי תמ"א 38, ואילו בחיפה השילוב בין חולשה בביקושים, משבר עירוני ממושך והקשחת מדיניות ההתחדשות העירונית מצמצם את קצב ההתרחבות. הפערים בין הערים מדגישים כי היצע הדיור בישראל אינו תלוי רק בהתחלות בנייה, אלא גם בתכנון, רגולציה, זמינות קרקע ואיכות הנתונים המוניציפליים.

בכתבה קודמת שלנו ניתחנו את העלייה במחיר הדלק בישראל בין אפריל 2022 לאפריל 2026 והראינו שעיקר ההתייקרות נבעה ממרכיבי מס שבשליטת הממשלה — בעיקר הבלו והמע"מ — למרות שמחיר הנפט עצמו היה נמוך יותר. סקרנו גם את הרקע התקציבי, כולל סיום ההנחות בבלו והעלאת המע"מ בתחילת 2025 כחלק מהתמודדות עם עלויות המלחמה והגירעון, והדגשנו כיצד החלטות מדיניות מתורגמות למחירים שמשקי הבית משלמים בפועל.

חומר זה עשוי להכיל דעות של צדדים שלישיים, אף אחד מהנתונים והמידע בדף אינטרנט זה אינו מהווה ייעוץ השקעות בהתאם לכתב הוויתור שלנו. בעוד אנו מקפידים על יושרה מערכתית קפדנית, פוסט זה עשוי להכיל הפניות למוצרים מהשותפים שלנו.