ישראל נדרשת לכייל מחדש את מנגנון התובענות הייצוגיות, לטענת בכירים בקבוצת הפניקס

ישראל נדרשת לכייל מחדש את מנגנון התובענות הייצוגיות, לטענת בכירים בקבוצת הפניקס
מנגנון ייצוגי: כיוונון נדרש

שני עשורים לאחר כניסת חוק התובענות הייצוגיות, גובר הדיון בשאלה כיצד לשמר את ההגנה על הציבור מבלי להרחיב יתר על המידה את העלויות והחשיפה המשפטית במשק. הכותבים טוענים כי לצד חשיבותו של ההליך ככלי צרכני ומשפטי, נדרשים כעת מנגנוני איזון, סינון ובקרה שיחזקו את אמון הציבור ויצמצמו הליכים חלשים.

היילייטס

  • בכירים בקבוצת הפניקס קוראים להחמיר את סינון התובענות הייצוגיות ולהטיל הוצאות ריאליות על תביעות חסרות בסיס או ללא פנייה מוקדמת.
  • המאמר מזהיר ממצב בו עילות מתמשכות יוצרות חשיפה משפטית רטרואקטיבית עבור גופים מוסדיים ומקשות על תמחור סיכונים והקצאת הון במגזר הפיננסי.
  • הכותבים ממליצים על קביעת גבולות ברורים לכלי התובענה הייצוגית בישראל כדי למנוע עלויות עודפות לציבור ולחזק את הודאות הרגולטורית.

קריאה להחמרת הסינון והטלת הוצאות

כפי שפורסם בגלובס, המאמר נכתב בידי המשנה למנכ"ל והיועץ המשפטי הראשי בקבוצת הפניקס ועורכת דין באגף הייעוץ המשפטי של הקבוצה, והוא מציג עמדה שלפיה התובענה הייצוגית נותרת כלי חיוני, אך מחייבת ניהול מדויק ואחראי יותר. לשיטתם, המוקד כבר אינו בעצם עידוד השימוש בכלי, אלא ביכולת של המערכת להבחין בין הליך שמשרת את הציבור לבין הליך שמטיל עליו עלויות עודפות.

הכותבים מציינים כי בשנותיו הראשונות של החוק היה צורך טבעי לפתוח את שערי בית המשפט ולעודד תביעות שיחשפו הפרות רחבות היקף. ואולם, כיום מדובר בשוק משפטי בוגר, מקצועי ומתוחכם יותר, ולכן הם סבורים כי על בתי המשפט להפעיל גם כלים מרתיעים, לרבות הוצאות ריאליות, כאשר מוגשות תביעות ללא פנייה מוקדמת ראויה, כאשר ניתן מענה ענייני אך ההליך נמשך, או כאשר כבר מתברר שהטענות חלשות במיוחד.

לדבריהם, גישה כזו אינה מחלישה את המנגנון הייצוגי אלא מחזקת אותו, משום שהיא משמרת את המשאבים למקרים שבהם נגרם נזק ממשי לציבור. הם מוסיפים כי כאשר כל סיכון משפטי מתומחר בידי עסקים, העלויות עשויות להתגלגל בסופו של דבר למחירי מוצרים ושירותים לצרכנים.

השפעה על מוסדות פיננסיים ועל ודאות רגולטורית

המאמר מדגיש במיוחד את החשיפה של גופים מוסדיים, בנקים, חברות ביטוח וקרנות, המנהלים מערכות יחסים ארוכות טווח עם לקוחות לאורך שנים רבות. לפי הכותבים, כאשר עילות מסוימות מוגדרות כמתמשכות, הסכמים והחלטות ישנים עלולים להיבחן בדיעבד לפי אמות מידה עדכניות ושונות מהותית מאלה שהיו נהוגות בעת קבלתם.

לטענתם, הבעיה אינה עצם האחריות של גופים שפגעו בציבור, אלא הסיכון שבשיפוט מאוחר של התנהלות שבוצעה לפי הפרקטיקה המקובלת דאז ולעיתים גם תחת פיקוח רגולטורי. ככל שחולף הזמן, היכולת לשחזר מסמכים, נסיבות ושיקולים מצטמצמת, בעוד שהחשיפה המשפטית עשויה להתרחב, מצב שמשפיע על תמחור סיכונים, הקצאת הון, ניהול מוצרים ארוכי טווח ויכולת התכנון של המגזר הפיננסי.

בהיבט ההשוואתי מצביעים הכותבים על U.S., שם פסיקות של בית המשפט העליון אכפו הסכמי בוררות הכוללים ויתור על הליכים ייצוגיים וצמצמו בפועל את השימוש בכלי במקרים רבים. הם סבורים כי ישראל אינה צריכה בהכרח לאמץ מודל כזה, אך כן ללמוד ממנו כי כאשר כלי משפטי נתפס כבלתי מאוזן, התגובה עלולה להיות צמצום חד מדי שפוגע בסופו של דבר גם בציבור שאותו ביקש להגן.

מכאן, מסקנתם היא שהשלב הבא בדיני התובענות הייצוגיות צריך להיות ניהול טוב יותר של המנגנון, ולא מאבק בקיומו. הם קוראים למחוקק ולבתי המשפט לקבוע גבולות ברורים יותר בנושאי עילות מתמשכות, פנייה מוקדמת, תמריצים כלכליים והעלות הציבורית של ההליך, כדי לשמר כלי אפקטיבי אך מאוזן יותר.

בכתבה קודמת שלנו על מגמות בתובענות ייצוגיות בישראל הוצגו נתוני הנהלת בתי המשפט שלפיהם בעשור האחרון חלה ירידה בהיקף ההליכים והאצה בקצב סגירת התיקים, כך שבשנים 2024–2025 נסגרים יותר תיקים משהם נפתחים. עוד צוין כי עיקר השינוי נובע מצניחה חדה בתביעות נגישות בעקבות פסיקה מגבילה, בעוד שבתחומי הליבה כמו צרכנות, ביטוח ובנקאות היקפי ההגשה נותרו יציבים יחסית, לצד דיון בחסמי כניסה ועלויות גבוהות בתחומים מורכבים כמו סביבה ותחרות.

חומר זה עשוי להכיל דעות של צדדים שלישיים, אף אחד מהנתונים והמידע בדף אינטרנט זה אינו מהווה ייעוץ השקעות בהתאם לכתב הוויתור שלנו. בעוד אנו מקפידים על יושרה מערכתית קפדנית, פוסט זה עשוי להכיל הפניות למוצרים מהשותפים שלנו.