חברות ביטחוניות ישראליות מרחיבות פיתוח רחפני סיב על רקע ביקוש גובר בשוק המערבי
התרחבות איום רחפני הסיב בלחימה דוחפת את ישראל וצבאות מערביים להאיץ רכש ופיתוח של כלים עמידים לשיבושי תקשורת ולוחמה אלקטרונית. לצד יתרון מבצעי בולט, הקטגוריה הזו יוצרת שוק חדש שבו יצרניות ישראליות, מסטארט־אפים ועד קבוצות ביטחוניות גדולות, מתחרות על אספקת מערכות יקרות יותר אך מתקדמות יותר מהחלופות הזולות.
היילייטס
- בצה"ל בוחנים רכישת 1,200 רחפני סיב עקב ביקוש גובר בכל צבאות המערב לאמצעי חסין לשיבושי תקשורת וללוחמה אלקטרונית.
- יצרניות ישראליות כמו XTEND, Robotican ו־Ondas מפתחות רחפנים אוטונומיים לטווח של 15–20 ק"מ במחירים של אלפי דולרים ליחידה עם דיוק משופר.
- צבאות המערב מעדיפים סיבים לא סיניים למרות עלות יקרה יותר, בעוד הרחפנים הישראליים עולים 2,000–3,000 דולר לעומת 400 דולר לדגמים מאולתרים.
הביקוש גובר והחברות מגדילות היצע
כפי שפורסם בגלובס, בצה"ל שוקלים בשבועות האחרונים להסיט מכרז לרכישת 1,200 רחפני תקיפה המצוידים באמצעים מיוחדים לטובת רחפני סיב. המהלך משקף שינוי רחב יותר גם בצבאות המערב, שמזהים בכלים הללו יתרון מרכזי, חסינות כמעט מלאה מפני שיבושי תקשורת ולוחמה אלקטרונית מתקדמת, בזמן שעדיין אין להם מענה אפקטיבי מלא בזירות כמו אוקראינה ולבנון.הסיב האופטי, שאורכו הממוצע נע בין 10 ל־20 ק"מ, מאפשר העברת פקודות מהירה בין המפעיל לרחפן ותומך בטיסה מהירה יותר בהשוואה לרחפנים מבוססי תקשורת אלחוטית. גם העלות של רכיב הסיב עצמו נמוכה יחסית, כאשר סליל סיב לטווח של 10 ק"מ נמכר בכ־300 דולר באתרי מסחר סיניים, לעומת מערכת תקשורת אלחוטית שמחירה הממוצע עומד על כ־2,000 דולר.
בפועל, צבאות מערביים, ובכלל זה ישראל, מעדיפים להצטייד בסיבים שאינם מתוצרת סין, ולכן פונים ליצרניות מאוקראינה ולחברות ישראליות כמו Apeiro ו־Kela, במחירים גבוהים יותר. לצד זאת, לרחפני הסיב יש גם מגבלות מהותיות, ובהן טווח וגובה מוגבלים בשל הכבל המחבר אותם לנקודת המוצא, כאשר מערכות לטווחים של יותר מ־30 ק"מ דורשות פלטפורמות גדולות, יציבות ויקרות יותר.
התחרות הישראלית מתמקדת באוטונומיה ובדיוק
בין השחקניות הפעילות בולטת XTEND מרמת החייל, שמפתחת את התחום כבר שנים והחלה מחיבור רחפנים לסיבים לצורכי לוחמת מנהרות. בנובמבר האחרון מכרה החברה לצבא האמריקאי סדרת רחפני סיב מתאבדים בשם ACQME בעלות של כ־5,000 דולר ליחידה, בתצורה שמאפשרת הטסה אוטונומית ומתאימה להפעלה מתוך "כוורות" מרובות רחפנים.Robotican מעומר מייצרת גם היא רחפני סיב מוזלים תחת המותג "עורב", בגרסה פשוטה של דגם "עטלף", עבור יחידות מיוחדות בצבאות המערב ובמחירים של כמה אלפי דולרים. הרחפנים שלה מתחברים לסיב באורך של 5 או 10 ק"מ, וכיום החברה משתמשת בסיבים מאוקראינה במקום בסיבים סיניים, כאשר הטיסה ליעד ידנית אך שלב הפגיעה במטרה נעשה באופן אוטונומי.
Ondas, הנסחרת בניו יורק ומחזיקה ב־Apeiro, בונה יתרון לוגיסטי באמצעות ייצור מערכות סיבים אופטיים בישראל לאחר שהשלימה את רכישת Apeiro באוגוסט 2025. לפי ההערכות, החברה צפויה להשיק בקרוב רחפני תקיפה אוטונומיים לטווח של 15 עד 20 ק"מ, עם נשיאת מטען של 2 עד 3 ק"ג ובעלות של אלפי שקלים ליחידה.
גם אלביט נכנסת לשוק באמצעות חיבור רחפני התצפית "תור" ו"צור" לסיבים אופטיים לצורך תמיכה ברחפני התקיפה "פיירפוקס". המערכת שלה משווקת כקבוצת תקיפה אוטונומית ברובה, המופעלת בידי מספר מצומצם של מפעילים ומציעה גמישות פריסה ממוצבים קבועים ועד משגרים על גבי כלי רכב.
הפער מול הרחפנים המאולתרים שמפעילים חיזבאללה או כוחות ברוסיה ובאוקראינה נשאר גדול מבחינת מחיר, כאשר רחפן ממוצע של חיזבאללה נרכש בכ־400 דולר ואילו הדגמים הישראליים אינם צפויים לרדת מתחת ל־2,000 עד 3,000 דולר ליחידה. עם זאת, הספקיות הישראליות מכוונות לדרישות של צבאות דמוקרטיים, שמעדיפים מערכות אוטונומיות מדויקות יותר, עם פוטנציאל נמוך יותר לנזק אגבי ועם שרשרת אספקה מערבית אמינה יותר.
בכתבה הקודמת שלנו על איום רחפני הסיב האופטי של חיזבאללה סקרנו כיצד ההסלמה בשטח מציפה פערי מוכנות ארוכי שנים במערך ההגנה של צה"ל מול רחפנים שקשה לשבש בלוחמה אלקטרונית. הדגש היה על שחיקת התקציבים, היעדר גוף מוביל ותפיסת הפעלה אחידה, והלחץ להתאים את מודל הרכש לפתרונות מהירים וזולים יותר מול פער העלויות בין אמצעי תקיפה של מאות דולרים לפתרונות יירוט יקרים.
חדשות הנווה איירוספייס האחרונות
- Forex
- Crypto