טורקיה מרחיבה רכש כשב"מים, ארה"ב מפגרת בלייזר ורוסיה משנה את דפוס תקיפות הכטב"מים

טורקיה מרחיבה רכש כשב
מרוץ טכנולוגי מתחדד

ההתפתחויות האחרונות בזירת התעשיות הביטחוניות במזרח הים התיכון ובאירופה מדגישות האצה במרוץ הימי, האווירי והטכנולוגי בין שחקנים אזוריים ובינלאומיים. בתוך כך בולטת תוכנית טורקית לרכש נרחב של כלי שיט בלתי מאוישים, לצד קיפאון יחסי בתוכניות הלייזר של U.S. והסתגלות רוסית בשדה הקרב באוקראינה.

היילייטס

  • טורקיה מזמינה כ-100 כשב"מים ימייים משלוש קבוצות יצרנים - אסלסאן (40), STM (32) והאבלסאן (32) להעצמת יכולת תקיפות נחיל בים.
  • צי ה-U.S. מצהיר כי טרם פיתח מערכת לייזר ימית מבצעית, לעומת התקדמות ישראלית, ומקדם אלטרנטיבות דוגמת דrone לוקאס משולב AI של Shield AI.
  • רוסיה מייצרת כ-6,000 חימושים משוטטים בשנה ממפעל יילאבוגה, בעלות יחידה של כ-30 אלף דולר, ומיישמת טקטיקות דמה-תצפית-פגיעה לשחיקת הגנות באוקראינה.

רכש ימי טורקי ופערי טכנולוגיה אמריקאיים

כפי שדווח בגלובס, המועצה הטורקית לביטחון לאומי מורה לרכוש קרוב ל-100 כשב"מים ממולכדים, במסגרת מהלך להרחבת היכולות הימיות של אנקרה במזרח הים התיכון. ניהול המיזם מופקד בידי מזכירות התעשיות הביטחוניות הטורקית, SSB, שבוחרת לפצל את ההזמנות בין שלוש קבוצות ספקים כדי לייעל רכש וקצב ייצור.

אחת הקבוצות כוללת את אסלסאן ומספנות ארס, שמפתחות את טופאן, כשב"ם באורך שמונה מטרים וברוחב 1.8 מטרים, עם מטען נפץ של כ-87 ק"ג. קבוצה נוספת כוללת את STM ומספנות יונג'ה עם דגם יאקטו, שאורכו לפי פרסומים כ-5.8 מטרים, ואילו הקבוצה השלישית כוללת את האבלסאן בשיתוף מספנות ספינה; חלוקת ההזמנות עומדת על 40 יחידות לאסלסאן, 32 ל-STM ו-32 להאבלסאן.

היעד הטורקי הוא לבנות יכולת תקיפות נחיל בים, בדפוס שמזכיר הפעלה המונית של כטב"מים באוויר. עבור ישראל, יוון וקפריסין, מהלך כזה עשוי להעמיק את אתגרי ההרתעה וההגנה הימית מול צי טורקי שכבר נחשב מהחזקים באזור.

במקביל, U.S. ממשיכה לשתף פעולה עם ישראל בשורה של תחומים ביטחוניים, אך בתחום הלייזר הימי היא עדיין אינה מציגה מערכת מבצעית מקבילה. בעדכון לבית הנבחרים אומר ראש המבצעים הימיים של הצי האמריקאי, האדמירל דריל קודל, כי נשק אנרגיה הוא רכיב קריטי בלוחמה הימית העתידית, במיוחד מול טילים בליסטיים, אך לצי עדיין אין את היכולת להעמיד מערכות כאלה בפועל.

הפער הזה בולט על רקע ההתקדמות הישראלית במערכות הגנה מבוססות לייזר, שנועדו להפחית דרמטית את עלויות היירוט. לצד זאת, וושינגטון כן מקדמת פתרונות בתחום הכטב"מים הזולים, ובהם שילוב יכולות בינה מלאכותית וניווט מתקדם במשוטט לוקאס, בשיתוף Shield AI, כדי לאפשר גם מתקפות נחיל.

השלכות אזוריות ושינויי טקטיקה באוקראינה

בזירת אוקראינה נמשכת התאמה מהירה של שיטות הלחימה הבלתי מאוישות, כאשר רוסיה מפתחת דפוס תקיפה חדש המבוסס על הטעיה ותצפית מוקדמת. לפי התיאור בכתבה, רחפן תצפית נשלח תחילה למיפוי היעד, לאחריו משוגר כטב"ם דמה כדי למשוך אש יירוט, ומיד אחריו מגיע החימוש המשוטט האמיתי שפוגע במטרה.

מומחה טכנולוגיות ההגנה האוקראיני סרגיי בסקרסטנוב מתאר את השיטה כחלק ממרוץ למידה מתמשך בין מערכי ההגנה האווירית לבין תוקפים שמעדכנים את שיטות ההפעלה שלהם. הדינמיקה הזאת בולטת במיוחד במלחמת רוסיה-אוקראינה, שבה מופעלים אמצעים בלתי מאוישים באוויר, ביבשה ובים בהיקפים חריגים.

רוסיה נשענת על סדרת גראן, שפותחה על בסיס השאהד האיראני ומיוצרת ברוסיה, בין השאר במפעל יילאבוגה. לפי הנתונים המובאים בטקסט, מוסקבה מייצרת כ-6,000 חימושים משוטטים בשנה, והיתרון המרכזי של הכלים הללו הוא עלות נמוכה של כ-30 אלף דולר ליחידה, נתון שמספק לה גמישות תפעולית ויכולת לשחוק הגנות לאורך זמן.

השילוב בין התעצמות ימית טורקית, קצב ההתקדמות האיטי יותר של U.S. בלייזר ימי, וההתייעלות הרוסית בהפעלת כטב"מים, מצביע על כך שהתחרות בתעשיות הביטחוניות מתמקדת יותר ויותר בייצור המוני, בעלויות נמוכות ובמערכות אוטונומיות. עבור מדינות האזור, המשמעות היא צורך גובר בהשקעות בהגנה רב-שכבתית, בזיהוי מוקדם ובמענה מותאם לאיומי נחיל.

בפרסום קודם שלנו על קידום כבל החשמל התת-ימי ישראל–קפריסין–יוון, עקבנו אחרי כניסת פרויקט האינטרקונקטור לשלב רגיש שבו המדינות ממתינות לניתוח עלות-תועלת למקטע ישראל–קפריסין ולהסכמות על חלוקת העלויות. ציינו כי לצד אתגרי מימון ותוואי קרקעית הים, יוזמות רגולטוריות מטורקיה עלולות להחריף את המחלוקת הימית במזרח הים התיכון ולהוסיף סיכון מדיני-ביטחוני לתשתית.

חומר זה עשוי להכיל דעות של צדדים שלישיים, אף אחד מהנתונים והמידע בדף אינטרנט זה אינו מהווה ייעוץ השקעות בהתאם לכתב הוויתור שלנו. בעוד אנו מקפידים על יושרה מערכתית קפדנית, פוסט זה עשוי להכיל הפניות למוצרים מהשותפים שלנו.