בית המשפט בתל אביב פוסק הוצאות חריגות בתביעת ADN גלובל אקוויטי

בית המשפט בתל אביב פוסק הוצאות חריגות בתביעת ADN גלובל אקוויטי
הוצאות שיא בפרשת ADN

פסק דין משלים בתיק השקעה שנמשך מאז 2016 מטיל על איש העסקים אליהו קנפלר לשלם כ-3 מיליון שקל לאחר שתביעתו האישית נגד דירקטורים ב-ADN גלובל אקוויטי נדחתה. היקף ההוצאות בולט במיוחד ביחס לתביעה בסך 10 מיליון שקל, ומחדד את הרף הגבוה להטלת אחריות אישית על נושאי משרה בישראל.

היילייטס

  • קנפלר חויב לשלם לדירקטורים של ADN סך של כ-3 מיליון שקל הוצאות לאחר שנדחתה תביעתו האישית בפברואר.
  • פסיקת השופט גונטובניק קובעת כי תשלום הוצאות ריאליות נגזר מחוסר הצדקה להטלת אחריות אישית על נושאי משרה, גם אם הביטוח כיסה חלק מההוצאות.
  • הכרעת בית המשפט מחזקת את ההגנה על דירקטורים ומנהלים מתביעות אישיות בעסקאות שנויות במחלוקת ללא נסיבות חריגות.

הכרעת ההוצאות והמסר לנושאי משרה

כפי שפורסם בגלובס, השופט גרשון גונטובניק מבית המשפט המחוזי בתל אביב מכריע בסוגיית ההוצאות שנותרה פתוחה וקובע כי קנפלר ישלם לדירקטורים שנתבעו סכום כולל של כ-3 מיליון שקל. ההחלטה מגיעה לאחר שבפברואר דחה בית המשפט את התביעה האישית שהגיש קנפלר נגד ארבעה דירקטורים ב-ADN, בהם המנכ"ל ובעל השליטה אבי נחמיה.

בפסק הדין הקודם קובע בית המשפט כי דירקטורים יישאו באחריות אישית לנזקי החברה כלפי צדדים שלישיים רק במקרים מיוחדים, וכי אפשרות קלה מדי לתבוע נושאי תפקיד עלולה ליצור אפקט מצנן. עוד נקבע כי תביעה אישית נגד נושאי משרה אינה אוטומטית, וכי על התובע להצביע על נסיבות מיוחדות שיצדיקו חריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

כעת מדגיש גונטובניק כי כאשר מתברר שלא היה מקום לייחס אחריות לנושאי משרה, יש מקום לפסוק הוצאות ריאליות. הוא דוחה את טענת קנפלר שלפיה הדירקטורים אינם זכאים להוצאות משום שחברת הביטוח נשאה בכ-2 מיליון שקל מעלויותיהם, וקובע כי תוצאה שבה הנטל נופל תמיד על המבטחת אינה מתקבלת.

בנוסף לשכר טרחה של כ-2 מיליון שקל עבור שלושת הדירקטורים, קנפלר נדרש לשלם גם הוצאות אישיות מצטברות של 150 אלף שקל. לטובת נחמיה נפסקות הוצאות של 800 אלף שקל בתוספת מע"מ, לאחר שבית המשפט מציין כי התביעה נגדו לא הייתה חסרת יסוד, אך רוב הטענות נגדו נדחות בסופו של יום.

רקע לעסקה והשלכות על שוק הליטיגציה העסקית

ההליך נובע מהשקעה שביצע קנפלר ב-2016 ב-ADN, אז חברה ציבורית שהחזיקה בנכסי נדל"ן בצרפת באמצעות חברה צרפתית בשליטתה. קנפלר השקיע 4 מיליון אירו בתמורה למניות בחברה הצרפתית ובחברת נכסים נוספת, במהלך שנועד להקנות לו 80% מהתזרים שיגיע מנכסיהן.

בהמשך החריפו המחלוקות בין הצדדים, וקנפלר טען כי הוצגו לו מצגי שווא בנוגע לחובות הקשורים לנכסים ולביצועיהם. לטענתו, בזמן שנוהל משא ומתן לשינוי תנאי העסקה, נחמיה פעל בחוסר תום לב וניהל במקביל מגעים עם קבוצת דיין, שהבשילו להסכם ולהודעת ADN על ביטול ההסכם עמו.

מנגד, ב-ADN טענו כי קנפלר לא עמד בתשלומים לפי ההסכם וכי החברה הייתה חופשית לנהל משא ומתן חלופי. הצדדים הגיעו בהמשך לפשרה שלפיה קנפלר יקבל את כספו בחזרה תמורת השבת המניות, אך הוא המשיך לנהל תביעה אישית נגד נחמיה והדירקטורים בגין הפרת חוזה ורשלנות.

בית המשפט קובע בפברואר כי שלושת הדירקטורים פעלו לטובת החברה ובמסגרת שיקול דעת עצמאי, נוכח מצוקה תזרימית קשה ולוחות זמנים דוחקים. לגבי נחמיה נקבע כי התמונה מורכבת יותר, אך גם בעניינו נדחית התביעה, בין היתר משום שקנפלר בחר להתקדם בעסקה גם לאחר שנודע לו על מחלוקת נקודתית שלא נחשפה לו במלואה. ההכרעה הנוכחית עשויה לחזק את ההגנה על דירקטורים ומנהלים מפני תביעות אישיות במקרים עסקיים שבהם לא מתקיימות נסיבות חריגות.

בכתבה קודמת שלנו על פסק הדין שקבע את גבול המס בין פעילות נדל"ן פרטית לפעילות עסקית, סקרנו כיצד בית המשפט המחוזי מרכז הבחין בין מכירה פרטית לבין עסקאות בעלות אופי מסחרי החייבות במס עסקאות מלא. הוסבר כי מאפיינים כמו ריבוי עסקאות, תדירות גבוהה, סיחור אופציות והיקפים משמעותיים עשויים להטות את הכף לסיווג עסקי — קביעה שעשויה להשפיע על משקיעים פעילים ועל אופן ניהול מחלוקות מול רשות המסים.

חומר זה עשוי להכיל דעות של צדדים שלישיים, אף אחד מהנתונים והמידע בדף אינטרנט זה אינו מהווה ייעוץ השקעות בהתאם לכתב הוויתור שלנו. בעוד אנו מקפידים על יושרה מערכתית קפדנית, פוסט זה עשוי להכיל הפניות למוצרים מהשותפים שלנו.