הכנסת מקדמת מחדש חוק לרשויות תחבורה מטרופוליניות בישראל

הכנסת מקדמת מחדש חוק לרשויות תחבורה מטרופוליניות בישראל
רפורמה בתחבורה מטרופולינית

לאחר יותר משנה של עיכובים פוליטיים, הצעת החוק להקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות מגיעה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת לקראת קריאה שנייה. המהלך, שמונח על סדר היום מאז 1996, עשוי להעביר סמכויות נרחבות ממשרד התחבורה לגופים אזוריים בגוש דן, ירושלים, חיפה ובאר שבע.

היילייטס

  • הצעת החוק לרשויות תחבורה מטרופוליניות בישראל מעבירה סמכויות מהמדינה לגופים אזוריים, כולל תכנון קווים, אכיפה, חניה ותשתיות, תוך שמירה על פיקוח מדינתי.
  • הביקורת מתמקדת בכך שמשרד התחבורה ושרת התחבורה שומרים כוח משמעותי במינויים ובהשפעה על הרשויות, מה שמערער את העצמאות המעשית והופך חלוקה פנימית לשנויה במחלוקת.
  • העברת סמכויות והכנסות לרשויות המטרופוליניות מעלה חששות סביב הגנה על רשויות פריפריאליות, מודל תגמול המבוסס על קילומטרים, וחוסר מנגנוני פיקוח ובקרה ברורים.

מבנה הרפורמה והדיון בוועדת הכלכלה

כפי שפורסם בגלובס, הצעת החוק מבקשת לשנות מן היסוד את מודל ניהול התחבורה הציבורית בישראל, כך שחלק ניכר מהסמכויות יעבור מהמדינה לרשויות מטרופוליניות חדשות. הרשויות אמורות לרכז תחומים כמו תכנון קווים ולוחות זמנים, אכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית, מדיניות חניה ותכנון תשתיות, תוך הישענות על הנהגה מקומית ועל היכרות קרובה יותר עם צורכי השטח.

לפי המודל המוצע, בכל מטרופולין תפעל מועצה שבה ישתתפו ראשי רשויות מקומיות לצד נציגי מדינה, עם חלוקת כוח הצבעה לפי פרמטרים תחבורתיים ואחרים. במקביל, משרד התחבורה ימשיך לקבוע מדיניות כללית, ורשות ארצית תפקח על פעילות הגופים החדשים, כך שהביזור אינו מלא.

המהלך נחשב לאחת הרפורמות המבניות הבולטות בתחום התחבורה הציבורית, והוא קודם לאורך השנים בשורה של החלטות והמלצות, בהן המלצות מ-1996, החלטת ממשלה ב-2007, המלצות ועדת טרכטנברג ב-2011 והחלטת ממשלה ב-2018. בשנים 2024 עד 2026 התוכנית מקודמת במסגרת חוק ההסדרים ולאחר מכן מפוצלת ממנו, וכעת הדיון עובר לוועדת הכלכלה.

מאבקי סמכויות והשפעה על השלטון המקומי

לצד ההסכמה הרחבה על הצורך בשיפור השירות והפחתת הריכוזיות, הדיונים סביב החוק מעלים מחלוקות על עצמאות הרשויות החדשות ועל חלוקת הכוח בתוכן. לפי הביקורת שמובאת מצד ארגונים בתחום, חלק משמעותי מהסמכות נשאר בידי שרת התחבורה, בין היתר דרך מינוי חברי מועצה והשפעה על זהות יו"ר הרשות, מצב שעלול לצמצם את העצמאות המעשית של הגופים האזוריים.

יעל שכטר-סיטמן מלובי 99 אומרת כי הנוסח הנוכחי עדיין משמר כוח משמעותי בידי השר, ומזהירה מפני מצב שבו שיקולים פוליטיים ימשיכו להשפיע גם ברמה האזורית. היא מצביעה גם על מתחים בין ערים גדולות לקטנות, במיוחד בירושלים, שם לעיר המרכזית יש לפי התיאור רוב כמעט מוחלט בכוח ההצבעה, לעומת פיזור יחסי יותר בגוש דן.

סיוון שמואלביץ, מנכ"לית ארגון 15 דקות, מציינת כי נקודות המחלוקת המרכזיות בדיונים צפויות להיות מינוי יו"ר הרשות, משקל ההצבעה של כל רשות והרכב המטרופולינים עצמם. לדבריה, גם שאלת ההגנה על רשויות חלשות יותר תעמוד במוקד, משום שהחוק אינו רק מבזר סמכויות מהמדינה, אלא גם מעביר סמכויות והכנסות מהרשויות המקומיות אל הרשות המטרופולינית, בתחומים כמו חניה, אכיפה וניהול צירים מרכזיים.

גם מודל התמרוץ בענף נשאר מוקד לביקורת. איריס דור-און, מנהלת תחום קידום תחבורה ציבורית בהסתדרות, אומרת כי סוגיית המכרזים אינה מוסדרת בהצעת החוק, אף שלדבריה שיטת התגמול הקיימת, המבוססת על קילומטרים ולא על איכות השירות או איסוף נוסעים, פוגעת בתמריץ לשיפור. היא מוסיפה כי מנגנוני הפיקוח, השקיפות והבקרה על תקציבי הרשויות החדשות עדיין אינם מגובשים במלואם, למרות ההשפעה הצפויה שלהן על מיליוני נוסעים.

בהצעת החוק להרחבת סמכויות הממשלה במינויים בכירים בשירות הציבורי, שעליה כתבנו בעבר, הוצג מהלך שיאפשר לממשלה למנות ולהחליף בכירים עם חילופי ממשלות עד 2026. לפי המתווה, כהונת בכירים עשויה להסתיים אוטומטית לאחר הקמת ממשלה חדשה אלא אם תוארך, כאשר ועדות כשירות ושימוע יוכלו להעיר אך המלצותיהן אינן מחייבות. לצד הטענה ליצירת מסלול אחיד, הודגש כי מדובר בשינוי שמגביר פוליטיזציה ומחליש בלמים מוסדיים—נקודה שמתחברת גם לחשש הנוכחי מפני השפעה פוליטית דרך מנגנוני מינוי והרכב ברשויות המטרופוליניות בתחבורה הציבורית.

חומר זה עשוי להכיל דעות של צדדים שלישיים, אף אחד מהנתונים והמידע בדף אינטרנט זה אינו מהווה ייעוץ השקעות בהתאם לכתב הוויתור שלנו. בעוד אנו מקפידים על יושרה מערכתית קפדנית, פוסט זה עשוי להכיל הפניות למוצרים מהשותפים שלנו.