ישראל מתמודדת עם אי-ודאות רגולטורית סביב אכיפת פסיקת בג"ץ ברשות השנייה

ישראל מתמודדת עם אי-ודאות רגולטורית סביב אכיפת פסיקת בג"ץ ברשות השנייה
אי-ודאות רגולטורית בישראל

העימות בין הממשלה לבג"ץ סביב הרשות השנייה מחדד את הסיכון לשיתוק רגולטורי בשוק השידורים המסחריים בישראל. במוקד עומדת השאלה אם המועצה היוצאת יכולה להמשיך לפעול ולאשר בין היתר את עסקת מכירת רשת 13, למרות התנגדות הממשלה להחלטת בית המשפט.

היילייטס

  • בג"ץ קבע שמועצת הרשות השנייה עם תשעה חברים מספיקה לתפקוד ואישור עסקת רשת 13 למרות דרישת עשרה חברים לפי החוק.
  • הממשלה הצהירה שלא תכיר בהחלטות מועצת הרשות השנייה בהרכבה הנוכחי, בטענה שפסיקת בג"ץ סותרת את החוק.
  • אי-ודאות משפטית סביב אכיפת פסק בג"ץ יוצרת סיכון רגולטורי לעסקת רשת 13, כי לא הוכרע אם ניתן להפעיל סנקציות על המדינה.

פסיקת בג"ץ והמחלוקת על סמכות המועצה

כפי שהוסבר ב-Globes, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו היא הגוף המפקח על השידורים המסחריים בישראל, ומועצת הרשות השנייה היא שקובעת את מדיניותה ומפקחת על פעילותה.

לפני מספר חודשים הובא לאישור המועצה מהלך מכירת רשת 13 לקבוצת אנשי הייטק בראשות אסף רפפורט. זמן קצר לאחר מכן החליטה הממשלה למנות מועצת רשות שנייה חדשה, אך בג"ץ הקפיא את כניסת המועצה החדשה וקבע כי המועצה היוצאת תמשיך לתפקד עד למתן החלטה אחרת.

לאחר החלטת בית המשפט התפטרו שישה מתוך 15 חברי המועצה, והותירו אותה עם תשעה חברים בלבד. לפי חוק הרשות השנייה, המועצה פועלת רק אם מספר חבריה אינו נמוך משני שלישים, דרישה שנראית לכאורה כמחייבת לפחות 10 חברים.

בהמשך פסק בג"ץ כי ששת החברים שהתפטרו לא יובאו בחשבון לצורך מניין חברי המועצה היוצאת. המשמעות היא שבנסיבות שנוצרו ניתן לראות גם תשעה חברים כמספיקים לעמידה בדרישת הסף, ולכן המועצה יכולה להמשיך לפעול ולדון גם באישור עסקת רשת 13.

השלכות האכיפה והסיכון המוסדי

הממשלה אישרה פה אחד את הצעת שר התקשורת שלמה קרעי ושר המשפטים יריב לוין, והצהירה כי החלטת בג"ץ סותרת את החוק. בהתאם לעמדה זו, הממשלה מודיעה כי לא תכיר בהחלטה, אישור, מינוי או פעולה שתבצע מועצת הרשות השנייה במתכונתה הנוכחית.

השאלה המרכזית כעת היא אם ניתן לאכוף את פסק הדין באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט, שמאפשרת לבתי המשפט להטיל קנס ואף מאסר על מי שאינו ממלא הכרעה שיפוטית. לפי ההסבר שנמסר בעבר מד"ר אורי אהרונסון מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, מבחינה פורמלית דיני הביזיון יכולים לחול גם על פקידי ציבור ונבחרי ציבור.

עם זאת, הסוגיה מורכבת יותר כאשר מדובר במדינה עצמה. אהרונסון ציין כי בפסיקה עדיין לא הוכרעה השאלה אם ניתן להפעיל סנקציות מכוח פקודת ביזיון בית המשפט נגד המדינה, ובפרט קיים קושי בכך שבג"ץ מטיל סנקציות ללא אפשרות ערעור.

הקו הזה קיבל חיזוק גם בהחלטה נפרדת של בג"ץ מהשבוע, שבה נדחתה בקשת ביזיון נגד לוין בעניין אי-כינוס הוועדה לבחירת שופטים. בית המשפט אמנם לא הכריע שם בשאלות העקרוניות, אך הדגיש כי תנאי להפעלת הליך ביזיון הוא הפרה ברורה וחד משמעית של הוראת בית המשפט, רף שעשוי להקשות על אכיפה מיידית גם בעימות הנוכחי.

העימות סביב מועצת הרשות השנייה והצהרת הממשלה שלא להכיר בפעולותיה כבר עמד במוקד כתבה קודמת שלנו. באותו דיווח תיארנו כיצד נשיאי בית המשפט העליון לשעבר והיועצת המשפטית לממשלה התריעו שהמהלך עשוי להתפרש כקריאה לאי-ציות לפסיקות בג"ץ ולהעמיק את המשבר בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, לצד השלכות אפשריות על שוק המדיה המפוקח ועל עסקת רשת 13.

חומר זה עשוי להכיל דעות של צדדים שלישיים, אף אחד מהנתונים והמידע בדף אינטרנט זה אינו מהווה ייעוץ השקעות בהתאם לכתב הוויתור שלנו. בעוד אנו מקפידים על יושרה מערכתית קפדנית, פוסט זה עשוי להכיל הפניות למוצרים מהשותפים שלנו.