ישראל מחריפה עימות מוסדי עם בג"ץ, אי-הוודאות הרגולטורית עולה

Traders Union
כל החדשות
חדשות פיננסיות
החרפת עימות ממשלה-בג"ץ ורגולציה

כל החדשות

הסיפורים החמים

מניות

מטבעות קריפטוגרפיים

כלכלה

מטבעות

סחורות

קולות השוק

ישראל מחריפה עימות מוסדי עם בג"ץ, אי-הוודאות הרגולטורית עולה — אי-ודאות רגולטורית בישראל

העימות בין הממשלה לבית המשפט העליון מתרחב בימים האחרונים משדה משפטי עקרוני גם לזירה המוסדית והכלכלית. ההצהרה הממשלתית על אי-הכרה בפעולות מועצת הרשות השנייה מעוררת שאלות על תוקף החלטות רגולטוריות, על התנהלות עובדי ציבור ועל יציבות הסביבה העסקית.

היילייטס

הצהרת הממשלה שלא להכיר בפעולות מועצת הרשות השנייה בניגוד לחוק יוצרת אי-ודאות רגולטורית המשפיעה מיידית על עסקאות ומושכת חשש משקיעים, כולל עסקת רשת 13.
החרפת העימות בין הממשלה ובג"ץ מייצרת פגיעה ביציבות הממשלתית, עם עלות כלכלית ישירה והרחקת משקיעים פוטנציאליים משוק המדיה וההשקעות.
שופטי בג"ץ הבהירו כי עובדי ציבור הפועלים בניגוד להחלטות שיפוטיות עלולים לאבד חסינות ולהיחשף אישית לתביעות נזיקין, מה שמגביר סיכון תפעולי ומשפטי.

השלכות מיידיות על רגולציה ועסקאות

כפי שדווח ב-Globes, הממשלה פרסמה הצהרה שלפיה לא תכיר בפעולות מועצת הרשות השנייה שייעשו בניגוד לתנאי הסף הקבוע בחוק, לאחר פסיקת בג"ץ בעניין המועצה. לפי הניתוח המובא בכתבה, מדובר בשלב זה במהלך הצהרתי ולא בהחלטת ממשלה פורמלית בעלת תוקף אופרטיבי, אך עצם ההכרזה כבר מחדדת את העימות בין הרשויות.

פרופ' אורי אהרונסון מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן מסביר כי אף שהצעד עדיין אינו יוצר דין, הוא עלול להשפיע בפועל על עסקאות ועל הכרה רגולטורית. אחת הדוגמאות היא עסקת רשת 13, שמונחת לאישור מועצת הרשות השנייה, כאשר אי-הכרה ממשלתית בפעולת המועצה עלולה להשליך תיאורטית על יחס המדינה לרוכשי הערוץ כבעלים.

לדבריו, כבר כעת נוצר חוסר ודאות רגולטורי, ולחוסר ודאות כזה יש עלות כלכלית ישירה בדמות פגיעה ביציבות הפעולה הממשלתית והרחקת משקיעים פוטנציאליים. בכך, הוויכוח החוקתי אינו נשאר בגבולות המשפט הציבורי בלבד, אלא מקרין גם על שוק המדיה ועל סביבת ההשקעות.

לחץ על עובדי ציבור וסיכון למשילות

המאבק הנוכחי מצטרף לשורה של מקרים קודמים שבהם רשויות ציבוריות התמהמהו בציות להחלטות שיפוטיות, קיימו אותן חלקית או נמנעו מליישמן. בטקסט מוזכרים בין היתר החלטת הממשלה בשנות ה-50 בעניין עקורי אקרית ובירעם, המקרה של שלמה הלל ב-1985, התנהלות המדינה בדיוני הבטחת הכנסה ב-2004, והעימות ב-2020 סביב סירובו של יולי אדלשטיין לכנס את הכנסת להצבעה על יו"ר קבוע.

לפי אהרונסון, הכלים העומדים לרשות בית המשפט כוללים דחיית מועדים, ניסוח חריף יותר של צווים, הטלת הוצאות ולעיתים גם מהלכים חריגים יותר. עם זאת, שאלת השימוש בפקודת ביזיון בית המשפט נגד המדינה עדיין אינה מוכרעת בפסיקה, בין היתר בשל הקושי להטיל סנקציה כאשר אין ערעור על החלטת בג"ץ.

ההתפתחות הבולטת השבוע נוגעת דווקא לעובדי ציבור. שופטי בג"ץ הבהירו כי פעולה בניגוד להחלטות שיפוטיות עלולה, במקרים מתאימים, לשלול את החסינות האישית מפני תביעות נזיקין, כך שעובד ציבור עלול להיחשף אישית לאחריות אם יפעל בניגוד לפסק דין.

לפי ההסבר המובא בכתבה, ההגנה הקבועה בסעיף 7א לפקודת הנזיקין חלה על מעשה שנעשה תוך מילוי תפקיד שלטוני, אך אי-קיום פסק דין עשוי שלא להיחשב חלק ממילוי תפקיד כזה. המשמעות היא שהעימות החוקתי הנוכחי יוצר לא רק מתיחות בין מוסדות המדינה, אלא גם סיכון תפעולי ומשפטי לדרג המקצועי שאמור לבצע החלטות בשטח.

בעדכון קודם שלנו על העימות סביב סמכויות מועצת הרשות השנייה, סקרנו כיצד בג"ץ אפשר למועצה להמשיך לפעול גם בהרכב חסר, בעוד שהממשלה הודיעה שלא תכיר בהחלטותיה בטענה לסתירה לחוק. ציינו כי הפער בין פסיקת בית המשפט לעמדת הממשלה יוצר אי־ודאות רגולטורית ועלול לעכב החלטות מהותיות בשוק המדיה, כולל סביב אישור העברת השליטה בערוץ 13.

חומר זה עשוי להכיל דעות של צדדים שלישיים, אף אחד מהנתונים והמידע בדף אינטרנט זה אינו מהווה ייעוץ השקעות בהתאם לכתב הוויתור שלנו. בעוד אנו מקפידים על יושרה מערכתית קפדנית, פוסט זה עשוי להכיל הפניות למוצרים מהשותפים שלנו.

האם אהבת את המאמר?