ישראל בוחנת מחדש את כלל ה-4% בתכנון פרישה

Traders Union
כל החדשות
חדשות פיננסיות
כלל ה-4% בתכנון פרישה בישראל

כל החדשות

הסיפורים החמים

מניות

מטבעות קריפטוגרפיים

חדשות פיננסיות

מטבעות

סחורות

בנקים מרכזיים

ישראל בוחנת מחדש את כלל ה-4% בתכנון פרישה — האם כלל ה-4% מתאים לישראל?

הדיון סביב פרישה מוקדמת וחופש כלכלי ממשיך להישען על כלל ה-4%, אך בדיקה של ההנחות שמאחוריו מראה כי מדובר במסגרת מוגבלת ולא במתכון אוניברסלי. בהקשר הישראלי, אינפלציה, מיסוי, דמי ניהול ומבנה הפנסיה המקומי משנים מהותית את הסיכון ואת היקף ההון הנדרש.

היילייטס

בישראל חיסכון פרטי הפך קריטי כי נתוני OECD מראים יחס תחלופה של רק 30%-50% מהשכר האחרון, נמוך מהדרוש לשמירה על רמת חיים.
סיכון רצף התשואות בתחילת תקופת המשיכה ומיסוי דיבידנדים עלולים לשחוק קרן ולפגוע ביעילות הכלל הקלאסי של 4% למשיכה קבועה.
מתכננים פיננסיים ממליצים על גמישות, שילוב מקורות הכנסה והתאמות שוטפות במקום הסתמכות על כלל אחיד, במיוחד בפרישה מוקדמת בישראל.

מגבלות מחקר טריניטי והנחות היסוד

כפי שפורסם ב-Globes, הבסיס הפופולרי לכלל ה-4% נשען על מאמר משנת 1998 של חוקרים מאוניברסיטת טריניטי בטקסס, שבחן שיעורי משיכה מתיקי השקעות על סמך תשואות עבר, ולא הבטיח שרידות אינסופית של החיסכון.

ד"ר יעל הדס, ראשת התכניות הבינלאומיות בכלכלה באוניברסיטת רייכמן, אומרת כי בשיח הציבורי יוחסו למחקר מסקנות רחבות יותר ממה שנכתב בו בפועל. לדבריה, המאמר בחן אם שיעורי משיכה קבועים יכולים להספיק לפרקי זמן של 15, 20, 25 ו-30 שנה, על בסיס נתוני עבר לשנים 1926-1995, ולא קבע שתיק השקעות יכול להחזיק לנצח.

לפי הסקירה שלה, המסקנה המרכזית הייתה כי משיכה שנתית של 3% עד 4% אפשרה בעבר שרידות של תיק עם רכיב מנייתי משמעותי לאורך עד 30 שנה, בעיקר כאשר סכום המשיכה מותאם לאינפלציה. עם זאת, המודל אינו כולל מרכיבים מהותיים כמו מסים, דמי ניהול והשפעת סדר התשואות, כלומר פגיעה קשה בתיק דווקא בתחילת הפרישה.

הדס מוסיפה כי אחת מהנחות היסוד הבעייתיות היא ההישענות על תשואות היסטוריות כבסיס לחיזוי העתיד. לדבריה, הספרות האקדמית הרחבה יותר מראה שאין כלל אצבע יחיד שמתאים לכל אדם ולכל תקופה, במיוחד כשמדובר באופק של עשרות שנים ובהחלטות צריכה, חיסכון והשקעה לאורך מחזור החיים.

השפעת המיסוי, הפנסיה והגמישות בישראל

בישראל, היישום של כלל משיכה קבוע נעשה מורכב עוד יותר בגלל מבנה המיסוי, החיסכון הפנסיוני וקצבאות הביטוח הלאומי. לפי הדס, הערכות של OECD מצביעות על יחס תחלופה של כ-30% עד 50% מהשכר האחרון, בעוד שלשמירה על רמת החיים נדרש לרוב יחס גבוה יותר, ולכן חיסכון פרטי נעשה רכיב קריטי בתכנון הפרישה.

אמיר כהנוביץ', הכלכלן הראשי ומשנה למנכ"ל קבוצת פרופיט, אומר כי סיכון רצף התשואות עלול לשחוק את הקרן באופן שלא ניתן לתקן בהמשך, בעיקר אם השוק יורד בתחילת תקופת המשיכה. הוא מוסיף כי הטיה למניות דיבידנד או לאג"ח עלולה ליצור עיוות סקטוריאלי, בעוד שבישראל גם המיסוי על דיבידנדים משנה את כדאיות האסטרטגיה לעומת מכשירים כמו קופת גמל להשקעה, תיקון 190 וקרן השתלמות.

המתכנן הפיננסי איתי גל מדגיש כי תכנון פרישה מקומי אינו מבוסס רק על תיק השקעות פרטי, אלא על שילוב בין פנסיה, חסכונות בשוק ההון, נכסים נוספים וקצבאות. לדבריו, מי שפורש מוקדם אינו יכול למשוך קצבה פנסיונית לפני גיל 60, ולכן נדרש לחשב בזהירות את שנות הגישור, כולל הוצאות בלתי צפויות, מס רווח הון, מס הכנסה, נקודות זיכוי והשפעת האינפלציה לאורך זמן.

תומר ורון, יועץ פיננסי בחברת רייזאפ, מציע לראות בפרישה תהליך גמיש ולא אירוע בינארי. לדבריו, שילוב של עבודה חלקית, התאמת הוצאות ומקורות הכנסה נוספים יכול להפחית את התלות בתיק ההשקעות בשנים הראשונות, ולאפשר תכנון שמבוסס פחות על מספר קבוע ויותר על התאמות שוטפות לתנאי השוק ולצרכים האישיים.

בכתבה קודמת שלנו סקרנו את המגמה של יותר ישראלים, בעיקר צעירים בעלי הכנסה גבוהה, שמכוונים לחופש כלכלי מוקדם באמצעות חיסכון אגרסיבי, מינוף והשקעות לצד יצירת מקורות הכנסה נוספים. הראינו כי לפי מודלים נפוצים נדרש הון של מיליוני שקלים כדי להתחיל להתקיים מתשואה, אך יוקר המחיה, עלויות הדיור ומגבלות שוק העבודה מקשים על רוב משקי הבית להתמיד במסלול כזה לאורך זמן.

חומר זה עשוי להכיל דעות של צדדים שלישיים, אף אחד מהנתונים והמידע בדף אינטרנט זה אינו מהווה ייעוץ השקעות בהתאם לכתב הוויתור שלנו. בעוד אנו מקפידים על יושרה מערכתית קפדנית, פוסט זה עשוי להכיל הפניות למוצרים מהשותפים שלנו.

האם אהבת את המאמר?